׳חאו ילייב | תידרחה הרבחה יאצוי תובא תצובק המחקר הצביע על מצוקתם הקשה של ילדים שהוריהם מנהלים סכסוכי גירושין שכאלה. מהמחקר עולה כי הילדים נקרעים בין כמיהתם לקשר עם הורה אהוב לבין ההכרה כי דמותו נתפסת כמסוכנת ולא מוכרת בחברה שהם משתייכים אליה. עוד עולה מהמחקר כי פגיעה בקשר שבין ההורה שיצא את החברה החרדית ובין ילדיו נושאת סיכון לנזקים נפשיים משמעותיים לילדים. חשיפת הילד לעוצמות הסכסוך ולפיצול נאמנויות בין הוריו נחשבת צורה של התעללות רגשית, שהופכת על פני זמן לטראומה מתמשכת עם מחירים .)2020 , נפשיים כבדים (כץ היקפי התופעה טרם נחקרו לעומק, אך דוח ממצאי שיתוף הציבור בנוגע ליציאה בשאלה שפרסם לאחרונה )2022 , משרד הרווחה (מנהל סיוע לבתי משפט תקון מהיוצאים אשר יש להם ילדים דיווחו 79.4% חושף כי שהיציאה לא הייתה משותפת עם בן/ת הזוג. נוסף על כך, ביותר משליש מהמקרים של יציאה לא משותפת ) נדרש תהליך להסדרת המשמורת והיחסים 38.7%( בין בני הזוג. יחידת ההנחיה: שילובי ידע כדי לנסות לכסות בצורה מיטבית את עולם התוכן של משתתפי הקבוצה המיועדת, גויס צמד מנחים מעולמות תוכן שונים: מנחה אישה שהיא דתייה לשעבר, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית בתחום ילדים ונוער ובעלת רקע בעבודה עם הורים בסכסוך גירושין בעצימות גבוהה ושלוש שנות עבודה בעמותת "יוצאים לשינוי". לצידה מנחה גבר, עובד סוציאלי בהשכלתו ובעל ניסיון רב־שנים בטיפול ומחקר בתחומים כמו גבריות ואבהות, אלימות במשפחה, ילדים בסיכון, ניכור הורי וחידושי קשר. החיבור הזה, בין ניסיונם המקצועי של שני המנחים, היה פורה משלושה טעמים לפחות: (א) הובלה משותפת ושוויונית של הקבוצה על ידי "זוג" (אישה-גבר) ומודלינג של הקשבה, ביטוי מחלוקות ופתרון בעיות; (ב) כיסוי משותף של עולמות התוכן של יציאה בשאלה, גבריות והתערבות בזוגיות במשבר; ו־(ג) שילוב "משקפות דיסציפלינריות" שעבדו לטובת הדיונים הקבוצתיים: המשקפת הפסיכולוגית־קלינית, המאופיינת במבט פרשני על התוך־נפשי (מתן פרשנות למחשבות ולרגשות של האדם עם עצמו), לצד משקפת |||| העבודה הסוציאלית המאופיינת בראייה מערכתית יותר והתייחסויות למציאות הממשית של המטופל וליחסיו עם סביבתו במרחב הבין־אישי. מטרת הקבוצה ותוכנית העבודה הראשונית 10( בהתחשב באופיו קצר־הטווח של התהליך מפגשים), מטרת־העל הייתה לאפשר דיון קבוצתי פסיכולוגי־אינטימי ועיבוד חוויות של אבות יוצאי החברה החרדית. תוכנית העבודה הראשונית כיוונה למכנה המשותף של צורכי הורים במשבר זוגי־משפחתי: הצגה ותרגול של מיומנויות תקשורת ופתרון בעיות יעיל (עקרונות משא ומתן, עקרונות "שפת אני", מודל אפר"ת), לצד התבוננות בסגנונות ההורות הרווחים בספרות המקצועית (הורות מסורתית־סמכותנית, הורות סמכותית והורות מתירנית). הרציונל לתוכנית זו היה ליצור "שפה משותפת" לעבודה עם הדילמות שחברי הקבוצה יעלו: דילמות מול הגרושה, הילדים והחברה החרדית ו/או החילונית, יחד עם התבוננות בסגנון ההורות שלהם. אתגרים ותמות מרכזיות שעלו בתהליך האתגר הראשון שהתברר היה ההטרוגניות הרבה של הנסיבות והצרכים שאפיינו את המשתתפים. לצד דברים דומים, כמו הרקע החרדי והבחירה ליציאה מהעולם החרדי, עלו שונויות רבות: פרק הזמן מאז הגירושים שנים לצד כאלו שעוד 8-7 (משתתפים שהתגרשו לפני היו בבית ותכננו את עזיבתם); גילי המשתתפים (אבות בשנות העשרים הראשונות שלהם, עם תינוקות, ואבות עם ילדים גילאי העשרה המאוחרים); חוויות ילדות שונות (דרגות שונות של תמיכה משפחתית, מודל הנישואים של ההורים); חוויות קשר זוגי שונות (בין קשר זוגי סביר לקשר פוגעני); מידת המעורבות ההורית לפני הפרידה (אב מעורב או אב נמנע); פתיחות הגרושה לדיאלוג (בין הבנה ושיתוף פעולה לבין נתק); ומידת ההיכרות עם תהליכים טיפוליים: חלק מהמשתתפים חוו פנייה לטיפול פרטני או זוגי בעברם ולאחרים זו הייתה חוויה ראשונה וזרה. בעניין זה, היה קשה לדעת על איזו קרקע של בשלות אישית ובין־אישית "נופלים" הנושאים המדוברים אצל כל משתתף וכיצד הם נקלטים ומפורשים. תמות מרכזיות שעלו בתהליך במפגש ההיכרות הראשון, המשתתפים הציגו את עצמם (כשמונה משתתפים בסך הכול); במפגש השני הוצגו פגיעה בקשר שבין ההורה שיצא את החברה החרדית ובין ילדיו נושאת סיכון לנזקים נפשיים משמעותיים לילדים 48
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=