על אף שהשימוש במושג טראומה שגור בשיח ||| החברתי ואף התרחב בהיבטי הזמינות, השכיחות והלגיטימציה שלו בחברה הישראלית, עדיין קיימים מנגנונים חברתיים ותרבותיים המגדירים את גבולות השיח הטראומטי: מי רשאי (יחידים/קבוצות) לאמץ שיח של טראומה ובאילו נסיבות או אירועים ניתן לאמצו. הצורך של נפגעי הטראומה לדבר, אל מול חוסר היכולת שלהם לדבר, הם בבחינת דיאלקטיקה מרכזית של הטראומה. חוסר היכולת לדבר נקשר לא רק למאפיינים האינהרנטיים של טראומה ולקושי לתאר במילים ובמבנה של סיפור קוהרנטי אירוע שהמאפיין המרכזי שלו הוא השבר, הכאוטיות וההרס של המובן מאליו בחיי הנפגעים, אלא גם לכך שכדי לספר דרוש ליחיד ו/או לקבוצה הֶקְשר המאפשר זאת - קרי הכרה ציבורית בפגיעותם. במובנים רבים, כאבם של תושבי הנגב המערבי, החשופים לאיום ביטחוני מתמשך, נותר שנים רבות ללא שם, ללא קול וגם ללא מענה מותאם לצורכיהם; בשוליה של התודעה הציבורית. תרומתו המרכזית של הספר "עבודה סוציאלית תחת אש", בעריכתה של פרופ' אורית נוטמן־שורץ, היא בקול האישי והקולקטיבי הצלול המדבר את סיפורי הכאב. הקושי, כמו גם החוסן והצמיחה, המפגישים ומאגדים את סיפורם של תושבי הנגב המערבי - על גוני האוכלוסייה שבו, כיחידים וכקהילה, של אנשי המקצוע שהם גם מטפלים וגם תושבים, של מרצים וסטודנטים לעבודה סוציאלית - לכדי נרטיב קוהרנטי שאינו רק תוצר של המציאות הטראומטית המתמשכת והמשותפת של החיים, של העובדים והלומדים, אלא גם מבנה מציאות זו וממשמע אותה. באותה נשימה נותן הספר קול ובמה ובכך גם הכרה בעשייתם של עובדים ועובדות סוציאליים ובעבודה הסוציאלית שהתפתחה באזור הנגב המערבי ובאזורים אחרים בארץ ומחוצה לה. בכך הוא מדגים כיצד ניתן קרבות יודעי קרבות ומלחמות ללְמּודֵילהפוך מ ומלחמות, שכן הספר פותח צוהר לעבודה סוציאלית מתפתחת, רגישה ומודעת הקשר, שיש בה מגוון רחב של מושגים המותאמים להקשרים שבהם צמחו, כמו מציאות טראומטית משותפת, מציאות טראומטית מתמשכת ושגרת חירום, לצד מושגים כגון צמיחה, חוסן קהילתי וחוסן משותף. מושגים אלה שזורים לאורכו של הספר ובכך יוצרים שפה תיאורטית ומחקרית שממנה נגזרות המלצות להתערבות, כמו גם התערבויות שצמחו מחוכמת המעשה של העובדים הסוציאליים. הספר כולל שישה שערים, המרכיבים את הנרטיב של עבודה סוציאלית תחת אש - עם מבט אל העתיד. השער הראשון כולל סקירה רחבה של התפתחות התיאוריה והמחקר בתחום, בארץ ובעולם. הוא מאפשר נקודת מבט רחבה על התפתחות המושגים "מציאות טראומטית משותפת" (פרופ' אורית נוטמן־שורץ) ו"חוסן קהילתי" (ד"ר אודיה כהן וד"ר סתיו שפירא) על פני ציר הזמן, כמו גם על השימושים השונים והמשמעות הקריטית שלהם בהתמודדות עם מצבי חירום, טרור מתמשך, מלחמה ומצבי אסון. השער השני נותן במה לקולותיהן האותנטיים של אוכלוסיות שונות ולתהליכי ההתמודדות שלהן: זקנים (שירלי חדידה, ד"ר גבריאלה ספקטור־מרזל ופרופ' שרון שיוביץ־עזרא), לוחמות בצה"ל (פרופ' שיר דפנה תקוע ופרופ' אילת הראל), קציני בריאות הנפש (ד"ר לאה שלף, יעל שפירא, חן גורן וד"ר איל פרוכטר). באמצעות הקשבה לסיפוריהם מתאפשרת הבנה מעמיקה וניואנסית של משמעות החוויה של לחיות ולפעול תחת מצבי איום מתמשכים. השער השלישי מאפשר התבוננות בתהליכי ההוראה וההכשרה של סטודנטים לעבודה סוציאלית מנקודות |||| 61 על המדף מרצה בכירה, בית ספר לעבודה סוציאלית - המכללה האקדמית ספיר | ד"ר יעל הוכמן יעל הוכמןסקרה: עבודה סוציאלית תחת אש: תיאוריה, מחקר והתערבות פרופ׳ אורית נוטמן־שורץבעריכת
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=