׳חאו ילייב | תידרחה הרבחה יאצוי תובא תצובק זה ביטא את חשיבותו של עיסוק כן בבחירה האישית, שאִפשר תהליך של תיקון וצמיחה גם בקשר עם ילדיו. תמה שניה: הקושי מול ניכור הורי על ידי האם וניכור קהילתי של המוסדות הקהילתיים החרדיים (או חשש לקראתם) החשש וגם החוויה במציאות של ניכור הילדים מהם על ידי האם ובגיבוי גורמים נוספים - משפחתם שלהם, משפחת האם, רבנים, חברי קהילה, עובדי רווחה מוטים אידיאולוגית - חזרו ועלו במהלך השיחות בקבוצה. תחילה עלה הנושא בעקבות שיתוף של כמה אבות שחוו ניתוק מילדיהם, על אף שהיו, לדבריהם, הורים מיטיבים, מעורבים ודומיננטיים בגידול ילדיהם ובחינוכם. מבין אבות אלה, היו שהורחקו מילדיהם מן היום שבחרו להתגרש והיו שהורחקו לאחר כמה חודשים או כמה שנים של ניסיונות גישור. האבות סיפרו על חוויה של הרחקה שיטתית ומייאשת, בתמיכת המערכות הקהילתיות, כולל אדמו"רים ונציגי הרווחה. |||| אב שהוא גרוש כבר כמה שנים שיתף כי עבר חוויות דומות וטען כי אצלו הדברים התאזנו עם הזמן, ושקשרים שנותקו יכולים להתחדש. הוא הציע לאמץ עמדה מקבלת יותר ופסימית פחות Adam Cohn - Flickr : צילום סיפוריהם ביטאו באופן עמוק את כאב הניתוק מילדיהם ואת עמדתם המחמירה והלא מתפשרת של המוסדות החרדיים, שהפכו עבורם לבלתי נסבלים והשפיעו על איכות חייהם הכוללת. שיתופים אלו עוררו בקרב חברי הקבוצה המתגרשים בהווה חרדות מפני הצפוי גם להם, והם הביעו ספקות לגבי הכדאיות של שיתוף הפעולה עם הרבנים והרווחה, כגורמים ששימור הקשר עם ילדיהם תלוי בהם. אב שהוא גרוש כבר כמה שנים שיתף כי עבר חוויות דומות וטען כי אצלו הדברים התאזנו עם הזמן, ושקשרים שנותקו יכולים להתחדש. הוא הציע לאמץ עמדה מקבלת יותר ופסימית פחות. לצד זאת, הוא ביטא כאב רב על היעדרותו לאורך שנים בחיי ילדיו, שאינן ניתנות לשחזור, ועל המחירים שהיעדרותו גבתה מכולם. נדמה שמשתתפים שיצאו בשאלה לפני שנים מספר וכבר הצליחו להשיג יותר יציבות, השמיעו קולות הנובעים ממבט ארוך־טווח, עם יותר קבלה, שלמות פנימית וחוסן נפשי מול משבר מתמשך, ואלה מיתנו את כובדם המייאש של סיפורי הניכור שהושמעו. תמה שלישית: אסרטיביות והשלמה עם מגבלות חופש הפעולה תמה שלישית, שעלתה מתוך מגוון מקרים ומצבים ששוחחנו עליהם, נגעה במתח שבין פסיביות לאקטיביות, בין קבלת המציאות לבין עקרון "יצירת המציאות". האפשרות ליצור קרבה אמיתית עם הילדים נדמתה רחוקה בשל התלות בעמדת הכוח שנותרה לגרושה ולמערכות הממסד החרדי, העובדים יחד למידור האב "שסרח ואיבד את הדרך". במקומות כאלו עלו מושגים מתחום ההתערבות הקיומית (אקזיסטנציאליסטית), בהם בחירה מצבית, חופש, אחריות והכרה בזמן ובמקום לפעולה מצד הפרט כסובייקט חופשי. בחירתם המכוננת להחליף אורח חיים קולקטיביסטי באורח חיים המּונע מבחירות אישיות יותר - על רווחיה ומחיריה - נותחה כעוגן מחזק ליכולתם לגייס את הכוחות הטמונים בהם לטובת שימור קשר משמעותי עם ילדיהם, תוך התגמשות המתחייבת מההבדלים הערכיים בין החיים שבחרו לחיים שגרושתם וילדיהם נותרו בהם. נראה שתהליך היציאה והפרידה מהעולם החרדי הוביל אותם לשים יותר דגש על הצרכים האישיים של ילדיהם וההיענות להם, ונשמעה עמדה המעניקה לגיטימציה לאינדיבידואליות, לעצמאות מחשבתית, לקרבה רגשית, לתמיכה, להעצמת נשים ועוד. נקיטת יוזמה והתנהלות אסרטיבית נתפסו בקבוצה כדפוס שונה מחיים שבהם פעולותיו של אדם נקבעות "מבחוץ" (עולם ההלכה). ברוח זו הושמעה האמונה כי ראוי להתאמץ ולהשתדל למען קשר רגשי משמעותי עם הילד, על אף המגבלות הממשיות. עיקרון זה, של לקיחת אחריות, תורגל במפגשים סביב אחריותם של המשתתפים להשמיע בקבוצה תכנים ודילמות. למשל, אב העלה התלבטות בנושא חלוקת הרכוש 50
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=